ניפוץ מיתוס ההתאהבות והתמסרות לגוף הנשי בהשראת הניגון הקלאסי של פאריד אל-אטרש המאהב הנצחי – "אביב אביב הנה זה שוב בא והירח האיר פניו היכן הוא אהובי אשר מגן-עדן אהבה השליכני אל תוך להבותיו…"
אלכימיה בתנועה של מלודיה ומקצב. מן המקאם (مقام), המבנה המגדיר את המסגרת ליצירה, אל התקסים (تقسيم), המימוש הנאמן ביותר של המקאם, חופשי ואף חסר-משקל.
"החל במקצב הדומה לדופק סדיר ועד למצב שבו תחושת הדופק נעדרת לגמרי… …נמזגו המוזיקה והריקוד זה בזה ויצרו יחידה הומוגנית שאינה ניתנת לחלוקה. הריקודים היו חלק מן הפולחן……גורם ממריץ לחוויה מרוממת של הרמוניה פנימית." )המוסיקה בעולם האסלאם, אמנון שילוח)
"…משב הרוח היה שיר שהנילוס שר ומימיו המתוקים שרים ושרים גליו הרגועים היו לו עוּד וצבע הירח מיתריו…"
ארבע נשים על מזבח האהבה יצירה אשר באמצעות שפת הגוף, מתארת פריחה וקמילה, סוף שהוא התחלה
צער האהבה, המעורר משוררים רבים ליצור שירים אשר פורטים על נימי הלב, מפנה מקום לטרבּ (طرب), תחושת ההתעלות. מחול פולחן במרחבים בלתי מוגבלים של הזמן והמקום.
