מאי זרחי | פרסנסיה 

פרסנסיה היא יצירה העוסקת בזיכרון ובתנועה.
באופן מסורתי, מחול מבוסס על זיכרון ושינון של תנועות. אך בתוך אותו תהליך למידה או פיתוח תנועתי חבויים זכרונות אישיים, עקבות של יצירות אחרות, ומיני תנועות מוכרות ויומיומיות. כל אלו באים לידי ביטוי כאשר מתרגלים תנועה.
בפרפרזה על התיאורטיקנית האמריקאית דונה הראווי אפשר לומר שזה משנה אילו זכרונות מתעוררים תוך כדי זיכרון של חומר תנועתי מחולי. וכאשר שני רקדנים נפגשים על הבמה, זה משנה מה כוונתה ומשמעותה של כל תנועה עבור הרקדן והרקדנית המבצעים אותה. על מנת להביא לידי ביטוי את שכבות הזיכרון האלו באופן גלוי דרך התנועה, תהליך העבודה על היצירה פרסנסיה כלל פיתוח דואט מבוסס מגע יחד עם הרקדנים ברית רודמונד ודומיניק סנטיה. לאחר מכן, זרחי ביקשה מהם לבצע את אותו הדואט, אלא הפעם – ללא מגע, במרחק זה מזו. במקביל, כחלק מתהליך העבודה, למדו הרקדנים פנטומימה בסיסית. כך, התייחסה זרחי לא רק לזכרונות האישיים של הרקדנים, אלא פעלה ליצירת מרחב משותף עם הקהל שיוכל לפרש ולהבין את התנועות. הסאונד ביצירה מאת המוזיקאית דניאלה ליונגסברג, שזור בעבודה הכוראוגרפית כיוון שגם הוא מבוסס בעיקר משכבות של הקלטות סאונד המופק על ידי תנועות הרקדנים, כך הוא מנכיח את התהליך היצירתי שקרה בעבר ולזכרונות הנובעים ממנו.

כמו ב׳אוסנסיה׳ וביצירות קודמות שלה, ב׳פרסנסיה׳ שוהה זרחי נעה במרחב שבין הקונקרטי לאבסטרקטי – בין תנועות פונקציונליות ויומיומיות לכאלו וירטואוזיות שניתן לזהות בתור ׳מחול׳ – מרחב המהווה בסיס לפרקטיס שלה. במרחב זה שאלת הזיכרון היא משמעותית ומאפשרת לרקדנים ולקהל לזהות דברים ודרך כך, לחוש קרובים יותר למה שמתרחש. יתרה מזאת, זהו תרגול באופן שניתן לחלוק תחושות אישיות עם מישהו/י אחר/ת – עם קהל למשל, ולתרגל הקשבה לא שיפוטית, כדי שלדבריה של זרחי: ״ניתן יהיה לחלוק משהו אינטימי״.

פרסנסיה היא המשך של מחקרה הכוראוגרפי של מאי זרחי, אשר הוליד דואט הנרקד על ידי בן אדם אחד בן 25 דק׳ לרקדן אריאל גלברט בשם אוסנסיה. אוסנסיה הוצגה בסוזן דלל בפסטיבל תל אביב דאנס 2021.

הכוראוגרפית מאי זרחי (1984) היא יוצרת עצמאית בספקטרום בין עבודות בימתיות ותלויות-מקום תחת הגדרה רחבה של מושג הכוראוגרפיה. עבודותיה הן תוצאה של מחקר תנועתי וכוראוגרפי מעמיק המתעסק בשאלות כגון מתי תנועה נעשית ריקוד? מה היחס בין תנועה יומיומית לתנועה וירטואוזית? מזה שנים היא מתעסקת ביחסים בין מדיום המחול למדיום המוזיקה, דרך שיתופי פעולה עם אמנים/ות מתחומי הסאונד. בעבודותיה היא מייצרת מרחבים אינטימיים המזמינים את הקהל להקשיב ולהתבונן בתשומת לב, ומציבים במרכז את חווייתו.

משנת 2021, זרחי מנהלת את תוכנית הלימודים לכוריאוגרפיה במרכז כלים. היא עובדת כדרמטורגית ומנהלת חזרות ליוצרים/ות אחרים, ומלמדת במקומות כגון: פרו-מורנינגס מרכז סוזן דלל, קהילה בתנועה בסטודיו יסמין גודר, בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים ועוד.
כוראוגרפיה: מאי זרחי
רקדנים יוצרים: ברית רודמונד, דומיניק סנטיה
מוזיקה: דניאלה ליונגסברג
ניהול חזרות: מורן מילר
עין חיצונית: אריאל גלברט
תאורה: רותם אלרואי
תלבושות: ויוי בן עזרא
מחקר: ניצן מרגליות
שיעורי פנטומימה: קטייה טנרט
ייעוץ תלבושות: קלאודיה היל
אסיסטנט טכני: פליקס לינדנר
הפקה: דינו ספירי, אלינה ז'וטובסקי
צלם:יאיר מיוחס 

בתמיכת: Fonds Darstellende Künste with funds from the Federal Government Commissioner for Culture and Media within the program NEUSTART KULTUR מועצת הפיס לתרבות ואומנות קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב (ע"ר) תודה ל: עדי נחמן, טל קנטור.